ליקר בנדיקטין

ראשיתו של ליקר הבנדיקטין נעוצה בעידן הרנסאנס. הכל החל במנזר בנדיקטיני, שם רקח אחד הנזירים תערובת אלכימית המשלבת 27 צמחים ותבלינים מכל קצוות תבל. המשרה הייחודי הפך במהרה לחביבם של אנשי חצר המלוכה, וייצורו נמשך באדיקות על ידי הנזירים עד לשלהי המאה ה-18. סערת המהפכה הצרפתית כמעט וגזרה כליה על המתכון הסודי. נוסחת המשקה שרדה רק בזכות ספר רישומים מהמנזר שנרכש על ידי אספן ספרים בורגני, שלא היה מודע כלל לערך הטמון בין דפיו. הספר העלה אבק בספרייתו האישית במשך שנים, עד שנחשף על ידי קרוב משפחתו, אלכסנדר לה-גרנד. לה-גרנד זיהה את הפוטנציאל הגלום במתכון העתיק, החיה את הייצור והעניק למשקה את שמו המוכר – "בנדיקטין". עד שנת 1873 זכה הליקר לפופולריות עצומה, עם תפוקה מרשימה של כ-150 אלף בקבוקים בשנה. הצלחה זו הובילה את לה-גרנד להקים חברה ייעודית לשיווק והפצה, ובשנת 1882 אף נחנך מוזיאון המוקדש למשקה בנורמנדי, שם הוא מיוצר עד עצם היום הזה. כיום, מותג הבנדיקטין נמצא בבעלות תאגיד בקרדי (Bacardi), השומר על המתכון כסוד מסחרי כמוס הידוע לשלושה אנשים בלבד בכל עת. לאורך השנים נעשו ניסיונות אינספור להעתיק את המשקה, עד שהחברה החליטה להקים במתחם הייצור אולם ייחודי המציג את שלל הזיופים והחיקויים של הבקבוק האייקוני והתווית המפורסמת.